<h1>ארחות חיים הלכ' שמיני עצרת סימן מ"ד</h1>
<h2>דף ג.</h2>
שמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב. פייס בפני עצמו כלומר שכל ז' ימי החג אין הכהנים מפייסין כלומר אין מטילין גורלות מי יקריב אלא כהן שהקריב היום אינו מקריב למחר כי חלק כחלק יקריבו ובשמיני של חג מפייסין ופעמים עולה הגורל למי שהקריב אתמול. זמן בפני עצמו פי' שאומרים בו זמן פי' שהחיינו משא"כ בימים אחרונים של פסח. רגל בפני עצמו. פי' לענין אבלות כמו שא"זל יום א' לפני החג והחג ושמיני של חג הרי כאן כ"א יום ואין צריך להשלים אחר הרגל לשלשים יום אלא ט' ימים נמצא ששמיני של חג עולה כשבעת ימי החג. וי"מ רגל בפני עצמו לענין תפלה וברכת המזון שמזכירין את יום שמיני חג העצרת ואין מזכירין בו חג הסוכות כלל רק יש לו שם בפני עצמו. קרבן בפני עצמו פי' שאין קרבן של יום השמיני הולך על סדר שאר הימים כי בשאר הימים מתמעטין והולכין א' א' יום ראשון מקריב י"ג יום שני י"ב יום שלישי י"א וכן כלם בכל יום ויום מתמעטין והולכין לפי סדר זה היה לנו להקריב ביום שמיני ששה פרים ואין מקריבים אלא אחד ועוד כי בכל שבעה מקריבין אלים שנים וי"ד כבשים ויום שמיני אין מקריבין רק פר א' איל א' וז' כבשים. שירה בפני עצמה שבשאר הימים אין אומרים ביום זה שירה שאומר אתמול כדאמרינן בגמרא דמנחי ביה סימנא ואמרי נמי התם שאם חלה שבת ביום אחד מז' ימי החג שידחו שירת הים ויאמרו מזמור שיר ליום השבת אבל אם יבא ביום שמיני של חג אין שירת שמיני נדחית מפני יום השבת אבל אומרים למנצח על השמינית. ברכה בפני עצמה פי' שביום שמיני של חג מברכין את המלך כמו שכתוב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וזה הפי' לדעת המפרש רגל בפני עצמו לענין תפלה וברכ' המזון שמזכירין את יום שמיני חג העצרת הזה ולזה הפי' נפרש רגל בפני עצמו לענין אבלות כמו שכתבנו וכן הדין ביום שני שהוא שמחת תורה.
